בין טכניקות הבנייה של כבישים מהירים שהושלמו ומתוכננים כיום, יותר מ-95% הם מדרכות אספלט בסיס קשיח למחצה. למבנה ריצוף כביש זה יתרונות במונחים של עלות בנייה ונושאת עומס, אך הוא נוטה לסדקים, התרופפות, רפש וריקון. , שקיעה, חוזק לא מספיק של התת-משטח, החלקה של תת-משטח ומחלות עמוקות אחרות. לא קל לטפל במחלות דרכים עמוקות. תוכנית התחזוקה המסורתית היא בדרך כלל: אל תטפלו במחלות העמוקות בשלב מוקדם ותתנו להן להתפתח; כאשר המחלות העמוקות מתפתחות במידה מסוימת, מכסים אותן או מוסיפים מדרכה; וכאשר המחלות העמוקות חמורות מספיק כדי להשפיע על התנועה, אז בצעו טיפול בחפירות, כלומר בנייה מסורתית גדולה ובינונית תחזוקה, והחסרונות שהיא מביאה הם גם ברורים מאוד, כמו עלות גבוהה, פסולת רצינית, השפעה על התנועה, השפעה על הסביבה וכו'. בסביבה כזו, הארכת חיי השירות של הכבישים, הפחתת העלויות והבזבוז הנגרמות מתחזוקת הכבישים ושיפור האיכות הכוללת של הכבישים הפכו לסבב חדש של נושאים.
עם ההתפתחות המהירה של המדע והטכנולוגיה, בתגובה לבעיות הנ"ל, תפיסת הליבה שלנו היא חיזוק תחזוקה מונעת יומיומית של כבישים, איתור מחלות עמוקות וטיפול במחלות עמוקות.
תחזוקה מונעת של הריצוף היא תחזוקה יזומה מתוכננת של הריצוף כאשר מבנה הריצוף ביסודו שלם ומצב הריצוף עדיין עומד בדרישות התפקודיות. בשונה מעיקרון התחזוקה המסורתי של "אל תתקן את הכביש אם הוא לא שבור", תחזוקה מונעת של ריצוף אספלט מבוססת על הנחת היסוד שמבנה הריצוף המקורי לא ישונה ביסודו, ואינה מכוונת לשיפור החוזק של מבנה המדרכה. כאשר אין נזק ברור למדרכה או רק סימני מחלה קלים, או אם צפויים להתרחש מחלות ומצב פני הכביש עדיין עומד בדרישות התפקוד, בצע תחזוקה יזומה מתוכננת על פני הכביש.
מטרת התחזוקה המונעת של ריצוף האספלט היא לשמור על תפקודי מדרכה טובים, לעכב את הנחתה של ביצועי המדרכה, למנוע את התרחשותן של מחלות המדרכה או הרחבה נוספת של מחלות קלות וסימני מחלה; להאריך את חיי השירות של המדרכה, להפחית או לעכב את התיקון והתחזוקה של מחלות המדרכה; העלות הכוללת של תחזוקה נמוכה לאורך כל מחזור חיי המדרכה. הפופולריות והיישום של תחזוקה מונעת השיגו את ההשפעה של "פחות תחזוקה" באמצעות "תחזוקה מוקדמת" ו"פחות השקעה" באמצעות "השקעה מוקדמת".
ההפך מטכנולוגיית טיפול ללא תעלה למחלות עמוקות היא טכנולוגיית החפירה. טכנולוגיית חפירה היא טכנולוגיית טיפול נפוצה למחלות כביש עמוקות ולעתים קרובות היא שיטת טיפול פסיבית. מכיוון ששכבת הבסיס נמצאת מתחת לשכבת השטח, שיטת הטיפול המסורתית מחייבת לחפור את שכבת השטח לפני עיבוד שכבת הבסיס. כאמור לעיל, שיטה זו לא רק לוקחת זמן רב לבנייה, אלא גם מצריכה סגירת תנועה, מה שמשפיע יותר על החברה והכלכלה. לכן, זה לא קל להשתמש בו, וניתן לטפל בו רק כאשר המחלות העמוקות בבסיס מתפתחות להיות מחלות דומיננטיות או מחלות שטחיות חמורות על פני השטח. הטכנולוגיה של טיפול ללא תעלה במחלות עמוקות מקבילה ל"ניתוח זעיר פולשני" בתחום הרפואי. השטח הכולל של "פצעים" בטיפול במחלות דרכים בדרך כלל אינו גדול מ-10% מהשטח הכולל של המחלה. לכן הוא גורם נזק מועט לכביש ותקופת הבנייה קצרה ויקרה. הוא נמוך, בעל השפעה מועטה על תנועת הכבישים וידידותי לסביבה. טכנולוגיה זו מכוונת למאפיינים של מחלות מבניות כביש חצי קשיחות ומתאימה מאוד לטיפול במחלות עמוקות בכבישי ארצי. למעשה, לפני פרסום "התקנות הטכניות לטיפול ללא תעלה במחלות דרך עמוקה", טכנולוגיית הטיפול ללא תעלה במחלות דרך עמוקה יושמה פעמים רבות ברחבי הארץ והשיגה תוצאות טובות.
הפיתוח בר-קיימא של תעשיית תחזוקת הכבישים אינו נפרד מהחדשנות הטכנולוגית והרעיונית. בתהליך החדשנות, מה שמפריע לנו לעתים קרובות הוא לא האם הרעיונות והטכנולוגיות עצמם מצוינים, אלא האם אנו מעזים לפרוץ את האילוצים של המודל המקורי. אולי זה לא מספיק מתקדם ויש לשפר אותו בהדרגה ביישומים עתידיים, אבל אנחנו צריכים לתמוך ולעודד חדשנות.